תאונות דרכים

מהי תאונת דרכים?

תאונות דרכים הן ללא ספק התאונות השכיחות ביותר בהן עלולים להיגרם לאדם נזקי גוף, זאת נוכח ריבוי השימוש בכלי רכב מסוגים שונים. כולנו משתמשים בדרכים בתדירות יומיומית, כנהגים, כרוכבי אופנוע או כרוכבי אופניים, כהולכי רגל או כנוסעים בתחבורה ציבורית. אין ספק ששימוש בכביש חושף את כל המשתמשים בו לסכנת פגיעה, או לצערנו מוות, בעקבות מעורבות בתאונת דרכים.

לאור ריבוי תאונות הדרכים והעובדה שכולנו, ללא יוצא מן הכלל, חשופים לסכנה מסוג זה, בחר המחוקק להוציא את תחום תאונות הדרכים מתחולת דיני הנזיקין הכלליים וקבע מערכת נורמות מיוחדות החלות על תאונות דרכים בלבד, באמצעות חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975, והתקנות שהותקנו בעקבותיו.

חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (או בקיצור חוק הפלת”ד) הינו חוק סוציאלי ומטרתו הראשונית היא להבטיח שכל מי שנפגע בתאונת דרכים יהיה זכאי לפיצוי ללא קשר לשאלה מי אשם בתאונה וגם כאשר מדובר בתאונה עצמית.

מטרה זאת מושגת, מחד, באמצעות הטלת אחריות מוחלטת על הנוהג ברכב מנועי שהיה מעורב בתאונת דרכים, וכן על הבעלים או המחזיק ברכב שהתירו את השימוש בו, כלפי מי שנגרם לו נזק גוף בתאונת דרכים כתוצאה מהשימוש ברכב; ומאידך – באמצעות קביעת חובת הביטוח המכסה אחריות זאת של הנהג וכן של הבעלים או המחזיק ברכב.

לפיכך, תשלום הפיצויים בפועל מוטל על חברות הביטוח המבטחות את כלי הרכב באמצעות פוליסת ביטוח החובה. חברות הביטוח הינן גופים מסחריים גדולים, בעלי איתנות פיננסית, ולכן אין חשש שמי שנפגע בתאונת דרכים לא יקבל פיצוי.

על מנת להשלים את התמונה הקים המחוקק קרן מיוחדת לנפגעי תאונות דרכים – “קרנית”, שמטרתה לשלם פיצויים לנפגעים במקרים מסוימים, בהם לא ניתן להשית את תשלום הפיצויים על חברת ביטוח, כגון במקרה שזהות הרכב שפגע בהולך רגל אינה ידועה (תאונת “פגע וברח”), או במקרה שמי שנהג ברכב הפר את חובת הביטוח ולא רכש את פוליסת ביטוח החובה, ובזמן השימוש ברכב, הנוסעים ברכב או הולכי רגל נפגעו.

בהתאם לחוק הפלת”ד, אין צורך לדון בשאלה באשמתו של מי אירעה התאונה. האחריות לפיצוי הנפגע תוטל על הרכב שכתוצאה מהשימוש בו ע”י הנפגע נגרם הנזק. לכן, לדוגמה, נהג הרכב או הנוסע בו, אם נפגעו בתאונה בזמן הנסיעה ברכב, יהיו זכאים לפיצוי מחברת הביטוח שביטחה את הרכב בפוליסת ביטוח החובה, גם אם בתאונה היה מעורב כלי רכב נוסף, ורכב נוסף זה הוא שבאשמתו נגרמה התאונה.

הולך רגל יהיה זכאי לפיצוי מחברת הביטוח של הרכב שפגע בו, או מ”קרנית” כאשר זהות הרכב הפוגע אינה ידועה.

ההסדר האמור מפשט את הדיון בתיקים של תאונות דרכים, באופן, שלרוב, אין צורך לדון בשאלת האחריות, אלא די בהצגת פוליסת ביטוח החובה והוכחת עצם קרות התאונה. אולם אין זה אומר שמלאכתם של עורכי הדין והשופטים קלה תמיד. במקרים מסוימים עצם תחולת חוק הפלת”ד במקרה ספציפי עשויה להיות מוטלת בספק. חוק הפלת”ד קובע תנאים לא מעטים לתחולתו. כך לדוגמה, החוק חל על שימוש ברכב מנועי בלבד, כהגדרתו בחוק. לא תמיד ניתן לומר בוודאות האם כלי רכב הוא “רכב מנועי” לפי החוק (כגון במקרה של כלים הנדסיים שונים לדוגמא “שופל”). כמו כן, לא כל השימושים ברכב, שבמהלכם נפגע הניזוק, מוכרים על פי החוק. כך לדוגמה, אם התאונה אירעה בזמן שהנפגע עסק בטעינה או פריקה של מטען הרכב, לא קמה לנפגע זכאות לפיצוי על פי חוק הפלת”ד. גם השאלה מהי פריקה וטעינה כהגדרתן בחוק אינה תמיד פשוטה.

ניתן להביא עוד דוגמאות רבות למקרים בהם עשויות להתעורר שאלות משפטיות בנוגע לתחולת חוק הפלת”ד במקרה הספציפי. יישומן של ההגדרות השונות הקבועות בחוק הפלת”ד על המקרים הספציפיים אינו תמיד פשוט. לעיתים מדובר בהבחנות דקות מאוד, גם במישור העובדתי וגם במישור המשפטי, שאינן תמיד נהירות גם למשפטנים העוסקים בתחום. מסיבה זאת קיימת פסיקה ענפה של בתי המשפט העוסקת בשאלת פירושו של חוק הפלת”ד, על סעיפיו השונים. אי בהירות זאת, והקשיים בפרשנות החוק, בהם נתקלים השופטים, מביאים לא אחת לביקורת נגד החוק והצורך לשנותו.
אולם, ברוב רובם של המקרים ההסדר הקבוע בחוק הפלת”ד מוכיח את יעילותו, בכך שאין צורך, בדרך כלל, לדון בשאלת האחריות, כלומר בשאלה על מי מוטלת חובת הפיצוי, והדיון היחיד המתקיים בתיקים מסוג זה הוא שאלת גובה הנזק שנגרם לנפגע בתאונת דרכים.

מאחר שמדובר בחוק סוציאלי ועל מנת להקטין את הנטל הכספי המוטל על ציבור הנהגים בשל הצורך לרכוש פוליסת ביטוח החובה, חוק הפלת”ד הטיל מספר מגבלות החלות על גובה הפיצוי.

כמו כן, החוק קבע תעריף מקסימלי לשכר טרחה של עורך דין בעד הטיפול בתביעות לפי חוק הפלת”ד.

לצוות משרדנו ניסיון רב בייצוג נפגעי תאונות דרכים. פנו אלינו לקבלת ייצוג הולם ומקצועי ע”י עורכי דין מנוסים – אל תתמודדו לבד!